תיאוריית חמשת האלמנטים

בספר "SHANG SHU" שנכתב בתקופת שושלת WESTERN ZHOU (771-1000 לפנה"ס) נאמר:

"חמשת האלמנטים הינם מים, אש, עץ, מתכת ואדמה. מים מלחלחים ונעים כלפי מטה, אש פורצת בלהבה כלפי מעלה, עץ יכול להתכופף ולהתיישר, מתכת ניתנת לעיצוב ויכולה להתקשות, אדמה מאפשרת זריעה, צמיחה וקציר. זה אשר מרטיב ויורד (מים) הינו מלוח. זה אשר פורץ בלהבה כלפי מעלה (אש) הינו מר. זה אשר יכול להתכופף ולהתיישר (עץ) הינו חמוץ. זה אשר יכול להיות מעוצב ולהתקשות (מתכת) הינו חריף. זה אשר מאפשר זריעה, צמיחה וקציר (אדמה) הינו מתוק".

פיסקה זו מתארת תכונות, כיוונים וטעמים של חמשת האלמנטים. כל אחד מהאלמנטים הוא עולם בפני עצמו, שלו מושגים ותכונות ספציפיות. כל אלמנט הוא דינמי, נמצא בתנועה מתמדת, משפיע ומושפע מן האלמנטים האחרים. למעשה, המונח הסיני לחמשת האלמנטים – WU XING – מתאר חמישה (WU) סוגים של תנועות או מהלכים (XING) ולא חמישה מרכיבים חומריים.

תיאוריית חמשת האלמנטים התפתחה לאחר תיאוריית הין והיאנג. בתחילת דרכה היה עיקר עניינה בהבנה פילוסופית של תהליכים המתרחשים בטבע, בחיי היום יום וביקום. היא מילאה תפקיד בעיקר בטקסים ובאסטרולוגיה ורק מאוחר יותר, כמה מאות שנים אחר כך, התפתחה שיטת חשיבה זו גם לעולם הרפואה.